פסק-דין בתיק בג"ץ 2215/10

השופט א' רובינשטיין:

א.        העותרים, ניצולי שואה והעותר 1 שעיסוקו בנושאי סיוע להם, טוענים כנגד המלצות הועדה לבחינת הקשר הסיבתי בין מחלות מסוימות לנרדפותם של ניצולי השואה בזמן מלחמת העולם השניה, בראשות פרופ' מרדכי שני. לטענת העותרים המלצות הועדה לבחינת הקשר הסיבתי בין השואה לבין מחלות לחץ דם, לב וסכרת כללו רק שתי קבוצות של ניצולים, וכי קבוצה שלמה של ניצולים נותרה מחוץ להמלצות; כך, למשל, ניצולים שנחבאו במקומות מסתור שונים ונמלטו ממקום למקום בתוך גבולות המדינה בה נרדפו. כן טוענים העותרים, כי עקב המתנה לגיבוש המלצות בעניין הקשר הסיבתי בין השואה למחלת האוסטיאופורוזיס, אין נדונות בקשות של ניצולי שואה בעניין זה.

ב.        חוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז-1957 (להלן החוק), שנחקק בעקבות הסכם השילומים בין מדינת ישראל לבין הרפובליקה הפדרלית של גרמניה משנת 1952, מסדיר את נושא התגמולים לניצולי שואה בגין נכות שהוסבה להם עקב רדיפות הנאצים. מכוחו של חוק זה הוקמה במשרד האוצר הלשכה לשיקום נכים, שמ- 1.11.09 קרויה היא הרשות לזכויות ניצולי השואה (להלן הרשות המוסמכת). על פי חוק זה מקבלים חלק מניצולי השואה תגמולים. מטרת החוק הוצגה בשעתו בהצעת החוק:

"החוק המוצע יחול על נכים שלקו בנכות עקב מעצרם במחנות הריכוז הנאציים בתקופת מלחמת העולם השניה. מטרתו להעניק זכות לתגמולים לנכים אלה, אזרחי ישראל, אשר אינם זכאים לפיצויים לפי חוקי הרפובליקה הפדרלית של גרמניה ואשר לא קיבלו תגמולים או פיצוי מכל מקור אחר" (ה"ח נכי מחנות הריכוז הנאציים, הצעות חוק תשי"ז, 286)

ג.        סעיף 1 לחוק מגדיר את המונחים "נכה" ו"נכות":

          " 'נכה' - אדם שלקה בנכות מחמת מחלה, החמרת מחלה או חבלה, ואשר אילולא הנאמר בהסכם בין מדינת ישראל לבין הרפובליקה הפדראלית של גרמניה מיום כ' באלול תשי"ב (10 בספטמבר 1952) ובמכתב מס' 1א' שבו, היה זכאי בגלל נכותו לתגמול, קיצבה או פיצוי אחר מאת הרפובליקה הפדראלית של גרמניה...

'נכות' - איבוד הכושר לפעול פעולה רגילה, בין גופנית ובין שכלית או פחיתתו של כושר זה"

סעיף 3 לחוק קובע את הזכאות לתגמולים, ובמסגרת זאת בוחנת הרשות המוסמכת גם את שאלת הקשר הסיבתי בין נרדפותו של הפונה בתקופת השואה לבין המחלה. ככל שאושרה הבקשה (לפי סעיף 7 לחוק), היא מועברת לועדה רפואית לקביעת דרגת נכות (סעיף 8 לחוק). על החלטת הרשות המוסמכת ניתן להגיש ערר לועדת עררים, על החלטת ועדת העררים ניתן להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי, ועל פסק דינו של בית המשפט המחוזי ניתן לערער ברשות לבית המשפט העליון (סעיף 17 לחוק). לצד זאת קבע החוק אפשרות להשיג על החלטות הועדה הרפואית בעניין דרגת הנכות, בפני ועדה רפואית עליונה, ועליה, בנקודה משפטית בלבד, לפני בית המשפט המחוזי. (סעיפים 9 ו- 9א). בהתאם לחוק נוצרו שתי קטגוריות להכרה בפיצוי: הראשונה, מי שסבל נזק בחייו, בגופו, בבריאותו, בחרותו, ברכושו, בהונו או בהתקדמותו המקצועית כתוצאה מאמצעי אלימות נאציונל-סוציאליסטיים בתחומי הרייך השלישי בלבד; ושניה, תובעים אשר חרותם נשללה, ונכותם נגרמה, כתוצאה ממעשים שבוצעו במדינות שלא נכללו ברייך השלישי ופעלו ב"השראה נאצית"(ראו רע"א 2150/08 יונגרייז נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים (לא פורסם); רע"א 5512/09 הרשקו נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים (לא פורסם)).

ד.       בית משפט זה נדרש, לא אחת, לתכלית החוק ולגישה הפרשנית הנובעת מכך:

"חוק נכי רדיפות הנאצים חוק הוא הנושא עימו יעדים סוציאליים מובהקים, וכי גישת בתי-המשפט בישראל היתה מאז-ומקדם שיש לפרשו ברוחב-לב ומתוך רצון להיטיב עם הנכה... הלכה פסוקה היא מלפנינו כי "כשמדובר בחיקוקים בעלי מגמה סוציאלית, כגון ... בחוקים, הדנים בזכויות נכי רדיפות הנאצים ... מצאנו היתר במקרים אלה להדר דל בריבו" (ד"נ 28/79 הוועדה המקומית לתכנון ובנייה נ' וארון, פ"ד לה(1) 561, 581)" (דנ"א 11196/03 גרנות נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים (לא פורסם)(המשנה לנשיא מ' חשין) (פסקה 36)).

וראו גם:

"בית המשפט יעניק משקל נכבד ל"שיקולי צדק מיוחדים" בבואו לבחון החלטות שמשמעותן ורוחן אינן מתיישבות עם המגמה להקל ולהיטיב עם נכי רדיפות הנאצים. מגמה זו נולדה מתוך הרצון לעזור לשארית הפליטה, הכוללת את ניצולי יהדות בולגריה, אשר שרדה את גזירות המשטר הנאצי וניצלה ממעשי הזוועה שבוצעו כלפי העם היהודי במהלך מלחמת העולם השנייה (ראו: עניין ארלזוב, פסקה ז(1) להחלטתו של כבוד השופט א' רובינשטיין; דנ"א גרנות, פסקה 2 לפסק הדין"(רע"א 1021/08  אבירם נ' הרשות המוסמכת לחוק נכי רדיפות הנאצים(לא פורסם)(השופט דנציגר); רע"א 2620/07 מדינת ישראל נ' ארלזוב (לא פורסם)).

מנקודת מבט זו, באנו גם אנו לעתירה שלפנינו. נזכיר גם כי חוק נוסף שהרשות לזכויות ניצולי השואה מפעילה הוא  חוק הטבות לניצולי שואה, תשס"ז-2007. זאת, בנוסף לחוק נכי המלחמה בנאצים, תשי"ד-1954, העוסק בחיילי מעצמות הברית או המחתרות.

ה.        ביום 8.1.08 החליטה ועדת הכנסת לענייני ביקורת המדינה להקים ועדת חקירה ממלכתית בנושא הסיוע לניצולי השואה, בראשות השופטת (בדימוס) דליה דורנר (להלן ועדת דורנר). ביום 22.6.08 הגישה הועדה את מסקנותיה והמלצותיה. בקראנו את ההמלצות קשה שלא לחוש צער רב ואף בושה על שהגענו עד הלום: הטיפול בניצולים ששרדו את תלאות מלחמת העולם השניה ושהיו תלויים ברשויות המדינה, לא היה כראוי. ועדת דורנר ביטאה ביקורת קשה כלפי גופי המדינה באשר להתנהלותם, שכן במקרים רבים קפצו ידם שלא כהלכה, מול ניצולי השואה וזכויותיהם; ובאה בהמלצות שונות בכל הנוגע לסיוע לניצולי שואה במיצוי זכויותיהם, הגדלת הקצבאות להן הם זכאים לפי החוק, ומתן שירותים בהתאם.

ו.        אשר לרשות המוסמכת צוין, כי "הגיעה העת לשנות לחלוטין את תפקודה של הלשכה, ולהפוך אותה לגוף שייראה בראש ובראשונה כנאמן הניצולים" (עמ' 207 לדו"ח ועדת דורנר). במסגרת המלצותיה ציינה הועדה, כי יש לשנות את המתכונת שבה מתקבלות הכרעות באשר לקיומו של קשר סיבתי בין הנכות שממנה סובל הניצול לבין אירועי השואה שחווה, כמו גם באשר לחומרת הנכות שנגרמה לניצול. צוין, כי קיים קושי בכך שהקשר הסיבתי נבדק, מאז שנת 1986, בידי רופא יחיד, וכי לא נעשה די שימוש בנתונים סטטיסטיים לגבי מחלות מסוימות בקרב ניצולי שואה. הומלץ להפקיד הן את הטיפול  בקביעת הקשר הסיבתי והן את קביעת דרגת הנכות בידי הועדה הרפואית, הפועלת במסגרת החוק.

ז.        בעקבות הדו"ח הוקמו בין היתר, ארבע ועדות בראשותו של פרופ' מרדכי שני, לבדיקת הקשר הסיבתי בין מאורעות השואה למחלות שונות. כעולה מתגובת המשיבים, ביום 13.11.08 מונו ועדה לבחינת הקשר הסיבתי למחלות הסכרת, יתר לחץ דם ומחלות לב, וועדה לבחינת הקשר הסיבתי למחלת הסרטן. ביום 25.3.09 מונתה ועדה שלישית, לבחינת הקשר הסיבתי למחלות השיטיון, וביום 11.11.09 מונתה ועדה לבחינת הקשר הסיבתי למחלת האוסטיאופורוזיס. כעולה מכתב המינוי, נתבקשו הועדות להתייחס למקום מוצאו של הניצול בזמן המלחמה (מחנות ריכוז והשמדה, חיי סתר, אל מול בריחה מפולין לברית המועצות), אורך תקופת נרדפותו של הניצול; הזמן שחלף מאז סיום המלחמה ועד לפריצת המחלה; גילו של הניצול בזמן נרדפותו, מינו וכל קריטריון אחר שתמצא הועדה לנכון. למען שלמות התמונה יצוין, כי ביום 2.5.10 ניתן פסק דין בבג"צ 6926/08 עמותת כן לזקן נ' ראש הממשלה (לא פורסם), בגדרה ביקשו העותרים שם לחייב את המשיבים ליישם את המלצות דו"ח ועדת דורנר; העתירה  נמחקה משנחה דעתו של בית המשפט, כי הסעדים שנתבקשו בעתירה נתייתרו, עקב פעולות יישום שנעשו.

ח.        כאמור, לטענת העותרים הועדה לבחינת מחלות לב, לחץ דם וסכרת קבעה כי יש מקום להכיר בקשר סיבתי בין מחלות אלה לבין השואה, והבחינה בין שתי קבוצות של ניצולים. לגבי שתיהן צוין, כי יש להכיר בקשר סיבתי, אולם במידה שונה. על הקבוצה הראשונה נמנו ניצולי מחנות השמדה, מחנות ריכוז וגטאות. על הקבוצה השניה נמנו ניצולים שהיו ביערות ונמלטו ממדינה למדינה. ואולם, כנטען, נשכחו הניצולים שהסתתרו ונמלטו בתוך גבולות המדינה בה נרדפו.

ט.        בתגובת המשיבים נמסר, כי המלצות ועדת שני שצורפו לעתירה בקשר למחלות יתר לחץ דם, מחלות לב וסכרת אינן עדכניות עוד; הן יעודכנו, כך שלא תיוותר קבוצה שלישית מחוץ להמלצות. כנאמר, הקבוצה הראשונה תוגדר בעתיד, בעקבות ההמלצות, באופן הבא:

           נכה רדיפות הנאצים שבתקופת מלחמת העולם השנייה התקיים בו אחד מאלה;